מי צריך וועד עובדים? 

מי צריך וועד עובדים?
מאת: בר דניאל.
סכסוך השכר בבנק ישראל בנוגע לתנאי השכר של העובדים הולך ומחריף, בחברת החשמל מאיימים לשתק את המדינה, ב"רשות השידור" החשיכו מסכים, ובוועד עובדי "בזק" דורשים לפרסם את רשימת העובדים שקיבלו אופציות מהחברה.
אכן, וועדים לוחמים. אך, על מה הוועדים נלחמים? על הלחם או על השמנת? האם הם נלחמים על הזכות להתקיים בכבוד, או שהוועדים נלחמים על הפריבלגיות שהעובדים קיבלו במשך שנים והיום, מישהו סוף סוף, אמר להם Stop? האם הם נלחמים על פריבלגיות שהם נהנו וקיבלו במשך שנים והן לא היו נהוגות בשום סקטור אחר במדינה? האם הוועדים נלחמים עבור תנאים ודיבידנדים שבמשך שנים נותנות חברות כמו חברת חשמל ובנק ישראל לעובדיהם? או שהם דורשים זכויות סוציאליות בסיסיות שמגיעות להם כמו לכל עובד?
ללא ספק, וועדי העובדים נחשבו תמיד לגוף חזק, מאוחד, שמגן על רווחת הפרט וזכויותיו. בשנים האחרונות, וועדי העובדים מהווים גם ככלי ניהולי המשמש את מנהלי החברה בעניינים שניתן להסתייע בהם.
היחלשות ההסתדרות, ההפרטות והשינויים שחלו בשוק התעסוקה בעיקר, בסקטור הפרטי אבל, גם בסקטור הציבורי והראשי גרם לפיחות משמעותי שהולך ויורד במעמדי וועד העובדים ויכולותיהם לבצע את מלאכתם האמיתית נאמנה.
וועדים שהיו מאוד חזקים נחלשו עם השנים, והיום החלו להפוך, מוועד סוציאליסטי ולוחם (ראו עמיר פרץ להזכירכם, יו"ר ההסתדרות לשעבר) לוועד שדואג קודם כל, לצלחות האישיות שלו ושל חבריו ולקידום וקליטת מקורביו בחברה או בארגון (ראו אברהם הירשזון להזכירכם, לשעבר יו"ר ההסתדרות הלאומית).
הנהלות החברה היום רואים בוועד כלי לשכנוע העובדים כדי לקדם תהליכים אינטרסנטיים פנימיים, התייעלות וצמצום (מילים יפות לפיטורים) .
העובדים לעומתם, רואים היום בוועד כ"משאבה" לתפקידים, תנאים, כספים, קידומים ו"קומבינות" כך, שהוועד כבר אינו מתפקד ככלב שמירה אלא, כמתווך בלבד. למשל, בדו"ח מבקר המדינה נכתב כי רשות השידור עודדה במשך שנים נורמות פסולות ובלתי חוקיות בענייני שכר, כדי לא להסתכסך עם ועדי עובדים.
מצד אחד, התהליכים שנעשים היום בהרבה חברות, הם לגיטמיים ומחייבי המציאות בעיקר, בסקטור הציבורי שבמשך שנים, משניא עצמו על הציבור אם בפרסום משכורות הבכירים, אם בשעות העבודה המינימליות, אם בשביתות התכופות ואם בתנאי פרישה שפנסיורנרים אחרים לא זוכים בהם. הצימצומים במגזר הפרטי נעשים במטרה לצמצם עלויות ולמקסם רווחים של הבעלים ומאחר, והבעלות היא פרטית לא ניתן לבוא בטענות לאיש. מצד שני, נוצר מצב שהעובדים שמפוטרים הם העובדים החלשים ביותר ולא העובדים הפחות טובים או היקרים.
העובדים החזקים, בעלי התנאים, התפקידים ומושכי המשכורות הגבוהות נאחזים בקרנות המזבח בזכות קשריהם וכוחם הפוליטי שבחברה או בארגון ולכן, נהנים מתנאים שונים שאינם מצדיקים את יכולותיהם.
לצערנו הרב, נוצר מצב שבו רוב וועדי העובדים מנצלים את כוחם לשאת ולתת עם הבעלים על מנת, לקדם אנשים "שלהם" ולהנות מפירות התפקיד ולא, דואגים לחלשים באמת. וכך, הופך הוועד ללא רלוונטי ואינו עומד בייעודו המקורי.
מקרי עימות רבים ומפורסמים בעבר הלא כל כך רחוק, כמו הקרב המליטנטי של יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד יהושע פרץ, חלפו מן העולם ונשארנו עם וועדים שהם מרגישים אולי חזקים ומשפיעים אבל, למען האמת, הם חלשים וללא חוט שידרה כי את התכלית המקורית והאמיתית של הוועד הם מפספסים.
וועד שמחפש את טובתו וטובת מקורביו בלבד הוא וועד שאין לו זכות קיום. הוא וועד שבעצם, מתפקד כזרוע ביצוע של ההנהלה, כמנהל משאבי אנוש או כמנהל רווחה של הארגון (מארגן טיולים, חופשות והצגות) אבל, כוועד? הוא כבר לא וועד... אז מי באמת, צריך אותו? מלבד הוא עצמו כמובן...